יהודה מימון נ' הפקות דפוס די אי הוצאה לאור בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כבוד הרשמת דגית ויסמן (כתוארה דאז) מיום 28/2/10, אשר דחתה את בקשת המבקשת לביטול צו עיקול זמני שהוטל על נכסיה.

2.לטענת המבקשת האיחור בהגשת הערעור נובע מטעות כנה ובתום לב בנוגע למועד הגשת הערעור, כאשר על פי עצתו של בא כוחה הקודם, סברה המבקשת כי פרק הזמן העומד לרשותה לצורך הגשת הערעור הוא 20 יום. עוד נטען בבקשה כי סיכויי הערעור של המבקשת הינם טובים וכי לא ייגרם למשיבים שום נזק באם תתקבל הבקשה.

3.על פי תקנה 77 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן: "התקנות") המועד להגשת ערעור על החלטת רשם לבית הדין האזורי הוא 7 ימים מיום קבלת ההחלטה.

לבית הדין הוקנתה סמכות להאריך מועד זה, על פי תקנה 125 לתקנות, וזאת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

4.על פי ההלכה הפסוקה, טעות שבדין יכולה להוות טעם מיוחד להארכת מועד, וזאת בשים לב לטיב הטעות, טעמיה, הגיונה והשלכותיה על זכויות בעלי הדין. אולם לא כל טעות שבדין תוכר בהכרח כ"טעם מיוחד". לעניין זה נפסק:

"על מנת שהטעות תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה" (ר' בש"א 324/06 בית אחד בע"מ נ' פארס חאלד משאעלה ואח').

5.על פי עדותו של מר גדליה עקרי, מנהל המבקשת, כאשר נודע לו על החלטת כבוד הרשמת, מסר לו בא כוחו הקודם מידע מוטעה לפיו ניתן לערער על ההחלטה בתוך 20 יום. הטעות נתגלתה למר עקרי רק כאשר ביקש להחליף ייצוג ופנה לבא כוחו הנוכחי ביום 17/3/10, אשר הגיש בשמו את הבקשה להארכת מועד כבר ביום 18/3/10.

יש לציין כי ביום 17/3/10 הוגשה לתיק בית הדין בקשה להארכת מועד על ידי בא כוחה הקודם של המבקשת, עו"ד שטנגר, בה נטען כי האיחור בהגשת הערעור נובע בין היתר, משהייתו של עו"ד שטנגר בחו"ל והעומס במשרדו. מר עקרי העיד בפנינו כי בקשה זו הוגשה על ידי עו"ד שטנגר שלא על דעת המבקשת.

6.ככלל טעות בעל דין באשר למספר הימים העומדים לרשותו לשם הגשת הערעור אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד, שכן מדובר בדין ידוע הניתן לבירור על ידי בדיקה שגרתית.

ואולם במקרה דנן אני מוצאת לנכון לחרוג מכלל זה, וזאת בשל הנסיבות המיוחדות בהן קרתה הטעות, כעולה מתצהירו של מר עקרי. אכן ניתן היה לברר בנקל מהו המועד הנכון לצורך הגשת הערעור, וזאת כאשר הבירור נעשה על ידי עו"ד המטפל בתיק. ואולם בנסיבות שבפנינו עולה לכאורה כי המידע המוטעה נמסר למר עקרי על ידי בא כוחו. בנסיבות אלה אין לצפות מבעל דין סביר כי יפקפק בעצת בא כוחו ויערוך בעצמו את הבירור הנדרש לעניין המועדים הקבועים בתקנות.

בעקבות החלפת הייצוג מיהרה המבקשת להגיש את בקשתה להארכת מועד, עובדה התומכת בטענתה כי משהתגלתה לה הטעות מיהרה לפעול לתיקונה.

7.אשר לסיכויי הערעור – אחת מטענות המבקשת כנגד החלטת כבוד הרשמת, כעולה לכאורה מהבקשה, הינה כי קביעותיה העובדתיות של כבוד הרשמת מתיישבות עם גירסת המבקשת ועם טענותיה. מכאן כי טענות המבקשת לא נועדו לתקוף את התשתית העובדתית כפי שנקבעה בהחלטה, ואשר ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה.

8.בנסיבות אלו יש מקום לקבל את הבקשה להארכת מועד ולאפשר למבקשת לערער על החלטת כבוד הרשמת.

9.הבקשה מתקבלת.

10.הערעור יוגש בתוך 3 ימים מיום קבלת ההחלטה.

11.התיק מועבר למזכירות לקביעת המותב שידון בערעור.

12.שאלת הוצאות ההליך תישקל בהליך הערעור.

ניתנה היום, ד' סיון תש"ע, 17 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: